אוויר דליל בפסגות
להיות חבר הנהלה זה כבר סיפור אחר
"אז מה אתה אומר לי שאני לא מתאים?" שאל יואב מאוכזב מן ההחלטה לא למנות אותו לתפקיד חבר הנהלה.
"תראה", אמר לו שי, הממונה עליו "הכישורים המקצועיים וגם התפעוליים שלך הם ברמה מאוד גבוהה. בכך אין ספק. התוצאות של המחלקה שלך תמיד מפתיעות. אתה אף פעם לא מתפשר על איכות, ואף אחד לא מצליח להחזיק את העובדים שלך כפי שאתה מצליח. דע לך שאני מאוד מעריך את זה. אבל להיות חבר הנהלה זה כבר סיפור אחר".
יואב נותר המום. עשרים שנות ניהול, מתוכן שלוש שנים האחרונות כמנהל מחלקת התפעול. המחלקה עמדה בלוחות זמנים לאספקת מוצרים ללקוחות מעבר לים כפי שמעולם לא עמדה. הדרך לכך היתה רצופה מאבקים לא פשוטים. במסדרונות נשמעו לעיתים קרובות צעקות וריבים עם כל דרג אפשרי, כי המטרה תמיד קידשה את האמצעים. המשאים והמתנים עם הספקים היו קולניים ונוקשים. דין פרוטה כדין מאה, היה אומר יואב. ומעצמו דרש לא פחות. וכך צבר יואב צבר שעות ארוכות של עבודה מאומצת, חסרת פשרות. ויצירת רושם? למי היה זמן?
אוויר דליל בפסגות
בפסגות האוויר הולך ונעשה דליל. המעבר ממנהל בדרג ביניים למנהל בכיר תלול יותר לעיתים מאשר המעבר מעובד למנהל בדרג ראשון. העבודה המאומצת, התוצאות חסרות התקדים שסייעו ליואב להתקדם ממנהל יחידה למנהל מחלקה, אינן מסייעות לו כעת. יואב מרגיש שהארגון נהנה מתוצאותיו, אך אינו גומל לו באופן ראוי על כך. "הוא נוקשה, בוטה ואינו ראוי להימנות לחבר הנהלה" אמר עליו מנהל בכיר. "לא כך נראה חבר הנהלה, ולא כך מדבר אחד כזה", טען מנהל אחר. לצד העובדה שהארגון נהנה מפירותיו של בולדוזר חסר מעצורים, פיתח לעצמו יואב תדמית של אדם גס רוח, אימפולסיבי, לא אלגנטי מספיק לשבת בחדר הישיבות המהודר.
אז מה הלקח?
ולך, מנהל/ת יקר/ה, לא נותר אלא ללמוד מנסיונו של יואב ולהתפעל לא רק מהישגך, אלא מן הדרך בה הגעת אליהם. הנראות הניהולית שלך היא לא משהו שמדברים איתך עליה באופן גלוי ותדיר, אך בני אדם יוצרים לעצמם תדמית אודותיך על סמך התנהגויותיך והיא זו שקובעת את האופן בו את/ה נתפסת. ולאופן בו את/ה נתפס/ת אין בהכרח קשר לאופן בו הינך רואה את עצמך או לתוצאותיך האוביקטיביות.
אילו היה נערך דיון על ידי מקבל ההחלטות בחברה, מה היו אומרים עליך? התייחס/י לא רק לשורה התחתונה עליה אתה נמדד/ת, כי גם לאופן בו הינך עובד/ת מול הממונים עליך וממשקים אחרים, השפה בה את/ה עושה שימוש, הלבוש שלך, הקשר הבינאישי שלך עם גורמים שונים בארגון, ספקים ולקוחות.
"מי שחכם חושב על השלכות ההתנהגות שלו בהווה על התפקיד הבא שלו", אמר לי מנהל צעיר שהתקדם בצעדי ענק לתפקיד בכיר בחברה בה התחיל כראש צוות, "לא פעם נדרשתי לרסן את עצמי, ולהכריח את עצמי להימנע מרכילות למשל, כי ידעתי שיהיו לכך מחירים בטווח הארוך". לדחיית סיפוק יש מחיר יקר בטווח הקצר. היא דורשת יכולת שליטה עצמית מופלאה, והצלחה לאזן בין החלק בך שחושק ב"כאן ועכשיו" לבין הרושם אותו הינך חייב לייצר כחלק מרצונך להמנות על דרגים בכירים יותר. כי כמו בחיים, גם בניהול, אין ארוחות חינם.